<h1>סמ"ג עשין סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף יג:</h2>
שנים שרצו להביא שלמים או עולה בשותפות מביאין בין בנדר בין בנדבה (רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ג ה"א). ובתנופות שלמים אחד מניף על ידי כולם (מנחות צ"ג ב'). ואפילו עוף יביא בשותפות (המשך לשון הרמב"ם שם) כדתניא בת"כ שנאמר (ויקרא א' ב') תקריבו את קרבנכם. ואחד אנשים ואחד נשים או עבדים מביאין כל הקרבנות (רמב"ם שם ה"ב ע"ש). וכן תניא בפ"ק דחולין (י"ג ב') איש איש לרבות את הגוים שנודרין נדרים ונדבות כישראל. תניא בפרק קמא דחולין (ה' א' ורש"י) אדם כי יקריב מכם קרבן מכם ולא כולכם להוציא את המשומד לכל התורה, מכם בכם חלקתי ולא באומות שמכולן מקבלין, מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל שאינן משומדים לכל התורה [כולה] כדי שיחזרו בתשובה ובלבד שלא יהא משומד לאותו דבר שמביא עליו קרבן אבל המשומד לנסך לע"ז ולחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלים ממנו שום קרבן שהרי הוא כמשומד לכל התורה כולה. אמרינן בפרק בית שמאי בזבחים (מ"ה א') אין הגוים מביאין נסכים עם קרבנם שנאמר כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אבל נסכיהן קרבין משל ציבור שנאמר ככה תעשו לאחד כמספרם, ואין טעונות סמיכה שאין סמיכה אלא בישראל באנשים ולא בנשים (ע"פ רמב"ם שם ה"ה ע"ש).
<h2>דף קלד:</h2>
מצות עשה לעשות השלמים כמשפטן (ע"פ רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ט ה"ג) שנאמר בפרשת ויקרא (פרק ג') ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה' וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן [הכהנים] את הדם על המזבח סביב, והקריב מזבח השלמים אשה לה' את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב, ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה, והקטירו אותו בני אהרן המזבחה, ואם מן הצאן קרבנו לזבח השלמים לה' זכר או נקבה תמים יקריבנו אם כשב הוא מקריב וגומר, והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה תמימה לעומת העצה יסירנה את החלב המכסה את הקרב וגומר, ואם עז קרבנו, והקריב ממנו קרבנו, את החלב המכסה את הקרב וגומר. לכך נקרא הקרבן הזה שלמים שיש בהם שלום למזבח לכהנים ולבעלים (רש"י). ואלו החלבים ביארנום במצות החלב בספר מצות לא תעשה (קל"ח דף מ"ט א' בד"ו). על הכבד ואילו במקום אחר הוא אומר מן הכבד אמרו רבותינו (תו"כ) שיטול מן הכבד עמה מעט, על הכבד ועל הכליות כלומר לבד מן הכבד ולבד מן הכליות יסירנה לזו, חילק כבש ועז לשתי פרשיות לפי שיש באימורי הכבש מה שאין באימורי העז שהכבש אליתו קרבה לכך נחלקו לשתי פרשיות, חלבו המובחר שבו ומהו זה האליה תמימה וגומר, לעומת העצה למעלה מן הכליות היועצות (פירוש רש"י עה"ת). ובפרשת צו (ז' כ"ט—ל"ב) כתוב המקריב את זבח שלמיו לה' יביא [את] קרבנו לה' מזבח שלמיו, ידיו תביאנה את אשי ה' (ו)את החלב על החזה יביאנו (ו)את החזה להניף אותו תנופה לפני ה' והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו, ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם, המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל. ידיו תביאנה שיהא יד הבעלים מלמעלה והחלב והחזות נתונין בהן ויד כהן מלמטה ומניפן, את אישי ה' ומה הן האישים את החלב על החזה, יביאנו כשמביאין [אותו] מבית המטבחים נותן חלב על החזה וכשנותנו ליד המניף נמצא החזה למעלה והחלב למטה וזהו האמור במקום אחר שוק התרומה וחזה התנופה על אישי החלבים יביאנו להניף וגומר ולאחר התנופה נותנו לכהן המקטיר ונמצא חזה למטה וזהו שנאמר וישימו החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה למדנו ששלשה כהנים זקוקים לה כך מפורש במנחות (פירוש רש"י עה"ת) בפרק כל המנחות באות מצה (ס"ב א'). וכל התנופות היו במזרח (ע"פ רמב"ם שם פ"ט ה"ו עי' כס"מ). יכול אפילו החזה לאישים תלמוד לומר ואת החזה להניף ולא לאישים, והקטיר הכהן את החלב ואחר כך והיה החזה לאהרן למדנו שאין הבשר נאכל בעוד האימורים למטה מן המזבח (פירוש רש"י). [איזהו] שוק, פירש רבינו שלמה מן הפרק של ארכובה הנמכרת עם הראש עד הפרק האמצעי שהוא סובך של רגל. ולא דקדק, שזו דברי רבי יהודה אבל חכמים אומרים בפרק הזרוע (חולין קל"ד ב') איזהו זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שהן שני איברים מעורין זה בזה והזרוע הוא של ימין וכנגדה ברגל הוא השוק האמורה בכל מקום, ותניא (חולין מ"ה א') איזהו חזה כל הרואה את הקרקע למעלה עד הצואר למטה עד הכרס, וחותך עמה שתי צלעות אילך ואילך (ע"פ רמב"ם שם ה"י). פירש רבינו שלמה בפרק אלו טרפות (שם) שהיא הפורציל"א בלעז אותו עצם המפוצל הסמוך לצואר.
